קיבלתם "לא"? אל תוותרו, משרה אחרת  מחכה לכם

"למדתי שצריך לדעת לקום, להמשיך לנסות, עד שמתקבלים לעבודת החלומות. אתגרים הם חלק אינטגרלי מתהליך חיפוש העבודה". איל בוחניק בטור אישי, על המסע המעצים שעבר בדרך לעבודה הראשונה שלו בחיי האזרחות

 

 

ערב ירד על גדות הירקון, דמדומים אחרונים של אור יום עדיין מילאו את השמיים. בנוף כזה מתרחשות השיחות המשמעותיות ביותר. ישבתי עם סיוון על ספסל לצידי הנחל הזורם. עדין, חבר מהמכינה שידך בינינו כי שיער שנתאים. הרבה לא היה לנו במשותף, מלבד תשוקה לאותו התחום. סיוון מדריכה במכינה קדם צבאית ואני התאהבתי בשנים האחרונות במקצוע החינוך. אל הדייט הראשון והיחיד בינינו הגעתי למוד כישלונות. לקראת השחרור מהצבא החלטתי שאחפש מקום עבודה שיענה על הדרישות שאני מחפש. זה לא שלא היו לי קורות חיים ראויים, להפך. בסדנאות מומנטום לימדו אותנו איך להשתמש בניסיון החיים וחוויות הצבא על מנת לתפור רזומה שאפשר להתגאות בו, אך הבעיה היא שהשוק מוצף באנשים טובים וראויים לא פחות.

הריאיון הראשון שלי היה עם מכינת "חברותא", מכינה מעורבת של דתיים וחילונים, ישראלים ואמריקאים – בדיוק מה שחיפשתי. הגעתי זחוח. סיפרתי לכולם מראש איך אני הולך להדריך שם. לא העליתי בדעתי שיש אפשרות שלא אתקבל. עברתי שלב אחרי שלב, מלא בגאווה על כל תשובה חיובית שקיבלתי וכל שלב שהתקדמתי, עד שבשלב האחרון, עמדתי ראש בראש מול מועמדת אחרת. קיבלתי תשובה שלילית בפעם הראשונה, ונאמר לי שהם נורא מצטערים, והם נורא התרשמו, ואולי שנה הבאה. בקטנה, חשבתי, זוהי רק מקריות, אל המקום הבא אתקבל בקלות.

הגשתי מועמדות לתפקיד ריכוז פרויקט בצופים. באופן דומה עברתי את כל השלבים הראשונים, ובאופן דומה להחריד, בשלב האחרון נבחר המועמד השני. ושוב מצטערים, ושוב מתרשמים, ושוב שנה הבאה. הביטחון העצמי שלי התערער, אמנם התקדמתי יותר מהמועמדים האחרים בראיונות, אך זו כבר פעם שנייה שאני מתמודד על תפקיד במשך תקופה ארוכה, ובמאני טיים נשאר במקום השני ומחוץ למשחק. 

למקום העבודה השלישי באתי עם חששות, אך עדיין חדור מטרה, עברתי ראיון אחרי ראיון, עד שבשלב האחרון, כאילו תיאמו זאת ביניהם כל ראשי המכינות בארץ, קיבלתי הודעה שלילית. מצטערים, התרשמנו, תחזור שנה הבאה. הרמתי ידיים. החלטתי שאפסיק להתראיין, ואתחיל את הלימודים מוקדם משציפיתי, כי כמו שזה נראה כרגע, שום מקום עבודה שאני רוצה להיות איתו, לא מרגיש אותו דבר כלפיי.

"אז מה?" אמרה סיוון במפתיע אחרי שגוללתי בפניה את חוויות החודשים האחרונים, "אתה חושב שאתה היחיד? אתה חושב שרק אתה למוד אכזבות מראיונות עבודה? כל אחד עובר תהליך של חיפוש עד שהוא מוצא את מקום העבודה המתאים לו. לפעמים זה דורש מאתנו לשמוע 'לא' עשרות פעמים, להתאכזב, לבכות, ולהרגיש שאנחנו לא שווים כלום, להרגיש שאנחנו כישלון. בסוף, צריך לקום, לנער את העפר והעצב מבגדינו, ולנסות שוב ושוב עד שמוצאים את המקום הראוי לנו. לשמוע 'לא' זה טבעי, לקבל את זה כאמת מוחלטת זו טיפשות".

וככה באה לי ההבנה שאני לא חריג, ושכולם נתקלים בכמה "לא" עד ל"כן" המיוחל. הרגשתי איך ברגע ההוא, רוח חדשה נשבה בקרבי, ואני מוכן לסבב נוסף בקרב נגד החיים. מצאתי תפקיד חינוכי באחת מהתוכניות של החוויה הישראלית שממלא את כל דרישותיי. התראיינתי אליו וסוף סוף קיבלתי כן. זה היה פשוט יותר מכל השאר. נזכרתי בסימולציות של סדנאות מומנטום ובראיונות האחרונים וכבר ידעתי אילו שאלות אשאל ומה צריך לענות, על מנת שאוכל בראיון בן 15 דקות לספר את כל הפרטים הרלוונטיים על עצמי. למדתי שצריך לדעת לקום, ולהמשיך לנסות, עד שמתקבלים לעבודת החלומות. למדתי שאתגרים הם חלק אינטגרלי מתהליך חיפוש העבודה, ולקבל לא זה דבר מקובל.
הכי חשוב זה להמשיך לנסות, ורק כך, יהיה אפשר גם מתישהו להצליח.