יציאה לחירות אישית

חג פסח הוא תמיד הזדמנות טובה לעצור וחשוב מה מסמלת עבורנו המילה "חירות"
איל בוחניק בטור אישי ומפתיע על החירות האישית שלו כחייל משוחרר

 

 

בהרצאתו של ישעיהו ברלין שנשא בשנת 1969 בשם: "שני מושגים של חירות", הבחין הפילוסוף בין שתי סוגי חירויות: חירות שלילית וחירות חיובית.

חירות חיובית, היא זו המצלצלת לנו באופן טבעי כשאנו חושבים על חירות. משמעותה היא היכולת שלנו לבחור בעצמנו כל שברצוננו לעשות, ולא להיות כבולים לשום מערכת חוקים כזאת או אחרת המגבילה את בחירתנו החופשית. 
אדם חופשי בעל חירות זאת יוכל לבחור בכל רגע מחדש מהם מעשיו הבאים ומהו סדר יומו. חירות שלילית, לעומת זאת, היא היכולת שלנו לבחור באופן עצמאי להיכנס אל תוך מערכת חוקים מגבילה שבה החופש שלנו אינו מוחלט ועתיד להכיל גבולות כלשהן. בוחרי אפשרות זאת עדיין נחשבים כאנשי חירות מכיוון שבחרו בכך. דומה חירות זאת לאנשים הבוחרים לחיות במדינה בעלת מערכת חוקים והגבלות, או אלו הבוחרים באורך חיים דתי עם מצוות ומנהגים המגבילים את בחירותיהם.

בחרתי שלא לעשות טיול אחרי הצבא. אין בי ולו קורטוב של ביקורת כלפי אלו הבוחרים לעשות זאת, אך אני באופן אישי לא התחברתי לטיול שבו הימים לא מכילים שום מסגרת קבועה ואין לוח זמנים מחייב. מאז ומתמיד מצאתי את עצמי בתוך מסגרת כלשהי, שבה אמנם יכולתי לבצע דברים לפי ראות עיניי וקיבלתי אוטונומיה יחסית, אך עדיין הייתי מוגבל ומחויב למערכת שעות ולמשימות שהוטלו עליי מלמעלה. אני נוהג לראות אפשרות זאת כחירות לא פחותה מזו המקובלת כחופש, בעיניי זהו החופש לפעול בתוך מסגרת. דומה לאדם העומד על גג גבוה עם גדרות מסביב לקצוות, ובו הוא יכול לעשות ככל שברצונו על שטח הגג, אך הגדרות ימנעו ממנו לנפול למטה. כך נראה חופש בעיניי, ובסוג חירות שכזה אני מרגיש הכי בטוח.

 

 

לעיתים גועשת באנשים, במהלך השירות הצבאי, התחושה שהם כבולים ולא יכולים לעשות דברים לפי דרכם שלהם. גם אני חשתי תחושה זהה במהלך השירות הצבאי, אך לא מסדרי הבוקר ומגבלות הגילוח הם אלו שהפריעו לי. מה שבער בי הוא שלא הייתי יכול לפעול וליצור שינוי בעולמות שמושכים אותי. עשרות רעיונות למיזמים חברתיים ופרויקטים עברו במוחי במהלך הצבא, אך דחיתי אותם לאחריו מכיוון שידעתי שלכל זמן ועת תחת השמיים. בזמן שהייתי עסוק בעשייה בצבא, רציתי גם לעשות כל כך הרבה בחיים האזרחיים, ונאלצתי לשים את התשוקה הזאת על השהייה. 

ידעתי שכשאשתחרר אמצא מקום בו אוכל לפעול ולשנות, ולא הפריע לי שאאלץ להיכנס שוב למסגרת עם חוקים ותנאים ישר לאחר שיצאתי מאחת כזאת. ואכן, מרגע השחרור עברתי ממסגרת למסגרת ללא תקופות מעבר ביניהן. שלושה ימים לאחר השחרור הייתי על מטוס לעבר מחנה קיץ בארה"ב שבו היה לי לוח זמנים ומשימות ללא הפסקה מהבוקר עד הלילה, ועדיין הרגשתי חירות, מכיוון שעשיתי בדיוק מה שרציתי. כשחזרתי לארץ ביום חמישי לאחר המחנה, הספקתי לפרוק את המזוודה, לעשות שבת עם המשפחה, ולאחר מכן כבר לארוז את התיק מחדש, כי ביום ראשון שאחרי התחלתי כבר תוכנית חדשה כמדריך בחוויה הישראלית, שבה סדר היום לא נופל באינטנסיביות שלו מסדר היום בצבא.

אני אדם חופשי ומלא חירות, אך מעולם לא היה לי רגע שבו לא הייתי מחויב לשום דבר. החירות האמתית היא כשאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים והולכים עם הלב שלנו, גם אם זה לאו דווקא הופך את החיים שלנו לפשוטים יותר.