יציאה לחירות אישית
שחרור מצה”ל הוא הזדמנות לעצור ולחשוב מה זו עבורנו המילה “חירות”. איל בוחניק בטור אישי ומפתיע על החירות האישית שלו כחייל משוחרר.
למה לא עשיתי טיול אחרי צבא?
בהרצאתו של ישעיהו ברלין שנשא בשנת 1969 בשם: “שני מושגים של חירות”, הבחין הפילוסוף בין שתי סוגי חירויות: חירות שלילית וחירות חיובית. חירות חיובית, היא זו המצלצלת לנו באופן טבעי כשאנו חושבים על חירות. משמעותה היא היכולת שלנו לבחור בעצמנו כל שברצוננו לעשות, ולא להיות כבולים לשום מערכת חוקים כזאת או אחרת המגבילה את בחירתנו החופשית. אדם חופשי בעל חירות זאת יוכל לבחור בכל רגע מחדש מהם מעשיו הבאים ומהו סדר יומו. חירות שלילית, לעומת זאת, היא היכולת שלנו לבחור באופן עצמאי להיכנס אל תוך מערכת חוקים מגבילה שבה החופש שלנו אינו מוחלט ועתיד להכיל גבולות כלשהן. בוחרי אפשרות זאת עדיין נחשבים כאנשי חירות מכיוון שבחרו בכך. דומה חירות זאת לאנשים הבוחרים לחיות במדינה בעלת מערכת חוקים והגבלות, או אלו הבוחרים באורך חיים דתי עם מצוות ומנהגים המגבילים את בחירותיהם. בחרתי שלא לעשות טיול אחרי הצבא. אין בי ולו קורטוב של ביקורת כלפי אלו הבוחרים לעשות זאת, אך אני באופן אישי לא התחברתי לטיול שבו הימים לא מכילים שום מסגרת קבועה ואין לוח זמנים מחייב. מאז ומתמיד מצאתי את עצמי בתוך מסגרת כלשהי, שבה אמנם יכולתי לבצע דברים לפי ראות עיניי וקיבלתי אוטונומיה יחסית, אך עדיין הייתי מוגבל ומחויב למערכת שעות ולמשימות שהוטלו עליי מלמעלה. אני נוהג לראות אפשרות זאת כחירות לא פחותה מזו המקובלת כחופש, בעיניי זהו החופש לפעול בתוך מסגרת. דומה לאדם העומד על גג גבוה עם גדרות מסביב לקצוות, ובו הוא יכול לעשות ככל שברצונו על שטח הגג, אך הגדרות ימנעו ממנו לנפול למטה. כך נראה חופש בעיניי, ובסוג חירות שכזה אני מרגיש הכי בטוח.
